At long last: The real story of the Bible’s two courtiers, Bigthan and Teresh, in an existentialist Purim play
למעלה מעשרים שנים חלפו להם מאז אותו לילה, ערב פורים, בחדר קטן בקטמונים. בראשי ריקדו להם תיאורית הכאוס ו"רוזנקרנץ וגילדנשטרן מתים" של טום סטופורד, וחשבתי לכתוב מחזה אקזיסטנציאליסטי על שניים מהגיבורים העלומים של מגילת אסתר: בגתן ותרש. בהיעדר מימון ושחקנים, חשבתי לברוא בעצמי את המחזה ולהשתעשע בטכנולוגית רשת שנחשבה אז מהפכנית - פלאש. מאז נעלם לו ה"פלאש" וגם המחזה, חשבתי, התכסה אפר ואבק... אבל הנה כי כן, קרן אור ביער עבות חילצה אותו מתהום הנשיה, ועתה, עשרים ומשהו שנים אחרי, הוא שוב לפניכם: "בגתן ותרש מתים: מחזה בשבע מערכות"... פורים שמח!
Purim is upon us. The Jewish holiday commemorates the deliverance of the Jewish people from massacre by Haman, the hateful minister of the Persian emperor Ahasuerus, according to the Book of Esther. Much of Purim is about luck, good and bad. The Hebrew word Purim is a plural of pūr, ‘lot,’ alluding to the casting of lots by Haman to decide the exact day on which the Jews should be exterminated. It didn’t turn out exactly as planned.
I was wondering about freedom amidst fate, fluke and fortuity, when my mind turned to two marginal figures in the Book of Esther: Bigthan and Teresh. They surface for a verse (2:21) and almost instantly disappear onto death. All we know is that they got upset with the king and plotted to assassin him. Overhearing them, Mordecai told his cousin, Queen Esther, thus thwarting the plot. The two conspirators were caught and hanged, Mordecai got his royalties, and a cascade of events followed.
Whatever biblical musings came to my mind, it also harbored that wonderful memory of Tom Stoppard’s absurdist play Rosencrantz and Guildenstern Are Dead. The play follows two minor characters, courtiers, from Shakespeare’s Hamlet, and I decided to follow suit, finally telling the real story of the Bible’s two courtiers – an existentialist play in seven acts. I created the animation ages ago, and thought it was already lost to the winds of obsolete technology, but a radiance through the thicket brought it back to life - in a wave of nostalgia, to your shores... I hope you enjoy it!
If this oldie animation is a bit underwhelming, feel free to browse the text below, and if my original Hebrew is a bit too hard or holy to decode, scroll down to the dreadful English version (a too-lightly tweaked Google Translate). Happy Purim!
תיאטרון הכאוס בשיתוף א"א הפקות גאים להציג:
בגתן ותרש מתים (מחזה בשבע מערכות)
הדמויות
אחשוורוש - המלך
ושתי - אשתו הראשונה
אסתר (הדסה) - אשתו השנייה
מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני היהודי
בגתן ותרש - שומרי הסף
חרזני המלך
סריסים
יועצים
שומרים
שליח
מערכה ראשונה
היום השביעי למשתה המלך...
חרזן א': משהו כאן לא כשורה.
המלך שוב שתה לשוכרה.
חרזן ב': שוכרה... לא נורא, שום דבר לא קרה.
המלך יחזור לעצמו במהרה.
א': זה לא רק המלך. כולנו בעניין.
מגדול עד קטן - הרי אנחנו כאן.
ב': אמת ויציב, זו שאלה רק של זמן.
על אוזנו של המלך - יועצו, המן.
א' וב': הסו, כולם, מיד נדע, המלך מבקש למסור הודעה.
אוטוטו יתברר - מה יארע ומי יגרע.
אחשוורוש: הו נתיני, רעי, יועצי.
היינו גדולים. שמחנו כמעט עד בלי די!
אבל עכשיו הכל נגמר.
המשתה כבר שייך לזמן עבר.
אבל לפני שנחזור לעבוד
(וכדי שנצא עם טעם של עוד),
קראו לושתי - שתתחיל לרקוד!
(ושלא תסתתר לנו מאחורי הפרגוד).
לאחר זמן קצר, במשתה הנשים...
סריסים: ושתי מלכתנו...
ושתי: דברו, סריסים.
סריסים: המלך מבקש, מפציר במטותא,
שתבואי אליו למשתה וכתר מלכות לראשך.
ושתי: כתר מלכות?
סריסים: כן, זה הכל. והשאר - מאחור.
לדימיון אל תותירי דבר. כך ציווה המלך. אחשוורוש.
ושתי: אמרו למלכי הרם, הנישא,
המולך מהודו עד כוש,
שבע ועשרים ומאה מדינה,
השיבו לו, ליקר באדם, תשובה...
סריסים: חיובית!
ושתי: נהפוך הוא, שלילית.
סריסים: לא נעז!
ושתי: זו בחירתכם. את שלי כבר עשיתי.
סריסים: תהיינה השלכות.
ושתי: אתייפה לכבודן. אין מה לעשות.
מערכה שנייה
בינתיים בשער המלך...
בגתן: זה כבר ממש מוגזם.
תרש: מה העניין?
ב: העניין הוא שזה ה"שש-שש"
השביעי שלך ברציפות.
הפור נפל, ולא פעם אחת.
הגורל מסביר לך פנים היום, ידידי.
ת: שטויות. אתה יודע זאת היטב.
הכל שאלה של מזל.
ב: מזל?
ת: כן, ותו-לא. הקוביות הן אותן הקוביות,
בשבילי ובשבילך.
מה שמקרי עבורי - מקרי גם עבורך.
ב: מזל? מקריות? מילים ריקות מתוכן.
המושל כאן הוא הגורל,
גם אם לפעמים הוא מסתיר את פניו.
כשהמקרים הם רבים ונוצרת תבנית,
נושרת המסיכה ובעיניו אתה מביט.
אז אתה יכול לקרוא לזה מזל אם אתה רוצה,
אבל זוהי תבנית הגורל,
תבנית חיובית - ואתה צריך להיות מרוצה.
ת: קצת ספקנות לא תזיק, ידידי.
במשחק הקודם הרי נחלתי תבוסה,
ופתאום הגורל הוא לצידי?
ב: כן, כך זה עובד. הגורל מתעתע בנו.
פעם לכאן ופעם לכאן.
כל שנותר לנו היא האמונה.
זאת השורה התחתונה, בעצם - האחרונה.
ת: להאמין במה? בגורל?
בכך שהכל נגזר מראש?
ואז מה לעשות - לבזבז את הזמן,
להמתין עד בוש?
ב: לא בהכרח. אמונה היא גם כלי.
היא לא רק מסבירה, אלא מספקת הארה.
אם תאמין בתוכנית הגדולה, לא רק תחכים,
אלא תוכל גם להציץ במי שאוחז בחוטים.
ת: אתה מתכוון?
ב: לא ולא, תרש ידידי,
אל נא תטעה, לא הפכתי יהודי.
באל אחד איני מאמין, זה לא הקטע שלי.
ת: אז מי האוחז, הגורל? האלים?
ומדוע בעצם לא האנשים?
ב: לאנשים אין משמעות. הם רק שחקנים.
המחזה נכתב על ידי כוחות עליונים.
בקוביות האלה לא אנחנו משחקים.
ת: איני יודע אם אלוהים משחק בהן,
אך בטוח שאנחנו כן.
ב: הייתי מעדיף שלא תאמר "בטוח".
אין דבר כזה. לא דבר שידוע, בכל מקרה.
אני מציע, פשוט נזרום עם זה.
ת: נזרום?
ב: כן, זה בטוח יותר.
מערכה שלישית
כעבור ארבע שנים...
חרזן א': היא קיבלה החלטה. לא נמלטה.
לא הייתה סמרטוטה.
חרזן ב': המלך עדיין טובע ביין, שולף פקודות יש מאין.
החלטותיו בעצת יועציו - לו עצמו אין כל טביעת-עין.
א': עומדת במילתה, צעדה אל מותה, סוטה
מדרך המלך.
ב': בשבע שנות שלטון לא גילה טיפת רצון,
נאחז בשתייה - הכל נותר כשהיה.
רק בערך.
א' וב: לא מריונטה; לא ז'יטון ברולטה. עכשיו היא כבר מתה!
אחשוורוש: לא לגמרי לא מודע, אני מבין -
רואים בי משוגע.
אך זכרו זאת, יועצי - יש הגיון בשגעון.
יועצים: אכן.
אחשוורוש: אני קפריזי בעולם קפריזי. זו הדרך היחידה לשרוד.
ומורה הדרך שלי, האלכוהול, אין טוב ממנו מכל וכל.
ואתכם, יועצי, בסך הכל, אני קונה בזיל הזול...
יועצים: כן, כן!
אחשוורוש: הניחו לפייטן ולרעו הפטפטן.
יודעים אתם, הבלגן אינו קטן,
וכדי לשלוט עלי להיות להטוטן. (או לפחות שרלטן).
ועתה, יועצי, שנת השבע למלכותי - הגיע הזמן.
היכן היא מלכתי החדשה? האם היא כבר כאן?
יועצים: הנה היא, עוד רגע קט תופיע.
בדרכך תלך - אתה המולך!
אחשוורוש: ושתי איננה, שייכת לעבר.
הסיפור הזה חלף, נגמר.
היא מרדה במלכות, ונשאה בתוצאות.
היא מרדה בבלגן,
ושילמה את המחיר, כמובן.
יועצים: מוטב כך, זו הדרך היחידה.
האדם המורד לעץ התלייה!
את מפרקתו נשבור -
רצונו החופשי לכלייה!
אחשוורוש: אסתר יקירה, טוב שהופעת.
את דברי יועצי שמעת.
מה תאמרי, מלכתי, רצונך - חופשי?
אסתר: רצונך, רצוני. פקודתך, תפילתי.
דרך המלך היא דרכי;
דרך מלך מלכי המלכים.
אחשוורוש: הו, נאה.
אמנם בתוארי מעט הפרזת,
אך אותי כלל לא הרגזת.
את יופייך אנצור,
מעין אנוש אשמור.
מערכה רביעית
בינתיים, בשער המלך
תרש: זה כבר ממש מוגזם.
בגתן: מה קרה?
ת: שבע ועשרים ומאה.
ב: מדינה?
ת: משחקים! וכולם, עד עכשיו, בלי מנצחים.
מה בכלל הטעם?
ב: הטעם? אין טעם. מעבירים את הזמן.
מדברים, שותקים, ממתינים שמשהו יקרה.
איקס-עיגול לא משחקים על מנת לנצח.
משחקים על מנת לשחק.
ת: מוזר.
ב: שונה. מה פסול במעט גיוון?
תמיד שש-בש, לנצח דמקה...
אתה יודע יודע איפה אתה מתחיל,
לעולם לא היכן תסיים.
לזרוק קוביות ולקבל החלטות. נמאס.
באיקס-עיגול הודאות היא שקטה, בטוחה ונוחה.
הסוף ידוע מראש, והרשות נתונה
לשבץ את סימננו היכן שנחפוץ.
אני מיודד עם הגורל.
לי אין צורך בטיפת מזל.
ת: אתה מדבר משונה, ואת עצמך מטעה.
זה משחק טיפשי. הוא משל ללא-כלום.
אלה לא החיים האמיתיים,
רק פנטזיה ילדותית של נוחות שקרית.
זו אשליה עצמית, שאתה והמאמינים מייצרים
כדי לתפוס את החיים הממשיים.
החיים באמת הם שש-בש, הם דמקה,
הם שח-מט.
ב: להרוג את המלך... אלה החיים...
מחשבה עצובה.
ת: אך בגדר חובה. מהמציאות אין דרכי מילוט.
אנחנו נעים על פני אותו הלוח,
משחקים באותם הכלים,
ועדיין דברים משתנים.
אתה יכול להתבונן במאה לוחות שח-מט
אחרי המהלך הראשון,
הם יראו דומים, אך קצת שונים,
ולעולם לא תדע מי ינצח ברגעים המכריעים.
למשחק חיות משלו,
גם למהלך החיים כולו.
ב: אבל הסוף הרי ידוע, כל השאר הוא תעתוע.
העתיד מאחורינו, אנחנו כבר מתים.
האחרית ודאית ונחרצת.
משחקים עם הכרעה הם דבר די נורא.
אתה המשלה את עצמך.
החלטות הן רצף בלתי נמנע שמכתיב הגורל,
וכולן מובילות אל אותו קו הגמר.
זה משחק פשוט. סכומו - אפס.
ת: אבל עלינו, כבני אנוש חופשיים,
מוטלת החובה - לסרב לכללים.
לשבור את הכלים, ולהפסיק עם המשחקים...
ב: אולי רק עוד משחק אחרון...
ת: שח-מט!
ב: כרצונך. את מלכי תהרוג.
ארצח את שלך.
זה יהיה מעין שיתוף פעולה.
ת: נעשה ונשמע. נשחק ונדע.
אתה עוד תיווכח,
גם גדולי השחקנים מפסידים.
לפעמים.
מערכה חמישית
בערבו של היום. בארמון המלך...
חרזן א': זו טעות. זו שגיאה.
זה לא עניין פעוט, וזה עלול להיות נורא!
חרזן ב': הצוהר נפתח,
ואת ההזדמנות בשתי ידיו מרדכי היהודי לקח.
בגתן - הימלט, תרש - ברח!
א': הוא רק בן אדם, פשוט, לא מושלם.
את אוזניו הוא כרה,
לא יכול היה לדעת מה באמת שם קרה.
ב': בכוונה לשם הלך,
ואת המזימה בעצמו רקח,
ועתה - אותה - בפני המלך ישטח.
א': אל נחרוץ משפט בטרם עת.
המקרה כבר קרה, נמתין ונדע,
האם מרדכי רשע ומה הוא בעצם שמע.
אסתר: השלום לך, דודי? אתה נראה די נסער.
מרדכי: שלום, יפתי.
איך בבית המלך? ספרי, נשמתי.
אסתר: הכל כשורה. שום דבר לא ארע.
המלך קורא לי, עלי לשוב במהרה.
מרדכי: אזדרז, אם כן. הסכיתי היטב.
בגתן ותרש, בחצר גינת ביתן המלך.
שמעתי אותם זוממים, צמד הרוצחים.
אסתר: רוצחים?
מרדכי: את המלך. סוף לחייו, מקווים.
רוצי לאדונך, את אוזנו גלי, ואמרי לו -
כך סיפר משרתו, מרדכי היהודי.
מערכה שישית
בגתן: איזה בלגן.
תרש: בלגן, בגתן? מה העניין?
ב: מצחיק נורא.
אני מפסיד פה בגדול - זה מה שארע.
ת: נו, באמת, אל תגזים.
עוד פרש, פחות רץ. אל תהיה מצוברח.
הרי המלך שלך בכספת מונח.
ב: אבל לא כמו שלך, נצור ושמור אצלך.
ת: ככה זה עם מלכים.
חבורה של שוטים מנומנמים.
מאחורי שורות של חיילים, קצינים ויועצי-סתרים,
הם מסתתרים, שיכורים.
בקושי זזים, דבר אינם מעזים.
ב: הס, שוטה. קרתה לך תאונה?
שכחת שמרדכי היהודי מסתובב כאן לאחרונה?
ת: אמת, רעי, במשחק נתרכז.
את מילותינו עליו לא נבזבז.
ב: ראיתי דבר מה...
ת: דבר!
ב: הזדמנות. שים לבך לחייל...
ת: הוא שחור, וקטן. הוא נראה מיותר.
ב: מיותר? לא ממש. הוא כל מה שנותר.
עכשיו גמביט אעשה, ואותו אקריב.
ת: ואחר כך, אני רואה...
ב: שח-מט.
ת: הפסדתי. מוזר.
טעות אומללה אחת, והכל עבר.
ב: די, אל תתבכיין, שום דבר לא נגמר.
תמיד אפשר לשחק עוד משחק. עדיין לא מאוחר.
ת: אבל המלך מת...
ב: התבלבלת, שוב שכחת.
אנחנו המתים.
ת: אנחנו המתים...
שומרים: אתם המתים.
מערכה שביעית
חרזן ב': אי אפשר עוד לשמוע,
לא ניתן עוד לראות,
גם לחרוז איני יכול...
חרזן א': לא עתה, לא כך.
עלינו להמשיך ולסבול. רק תנסה, זה הכל.
ב': טוב, אך לאט. ראה, הכל מתפורר.
ראשי מסתחרר.
איני בטוח שעלי להמשיך לדבר.
א': צריך להיזהר. לא להיסחף.
הזמן החולף את ראשי כולנו לבסוף עורף.
מותם של שניים אמנם מצער. אך זהו. לא יותר.
ב: אני לא מבין. אני מוותר.
שהמלך ימצא לו חרזן אחר.
...
שליח: מלכי הרם, הנישא, המולך מהודו עד כוש,
שבע ועשרים ומאה מדינה, בגתן ותרש...
אחשוורוש: מתים, כלומר - חוסלו.
שליח: נהפוך הוא, מלכי -
הם שניהם התאבדו.
Act One
The seventh day of the King's Feast ...
Rhymer A: Something here is not quite right -
The king is drunk again tonight!
Rhymer B: Drunken? Have no fear,
The king will return to himself, it’s quite clear.
A: It's not just the king. We’re all of us in it!
Young ones and old – we’re here to begin it!
B: Too true, time waits for no one.
At the ear of the king - his advisor, Haman.
A and B: Be quiet, you all, there will soon be no doubt,
the king wants to announce who is in and who’s out.
Very shortly we’ll know - Just wait for the news,
Of events that will happen and just who is to lose
(hint, not the Jews...)
[Thus far human translation, henceforth Google's...]
Ahasuerus: O subjects, shepherds, counselors.
We were big. We rejoiced almost indefinitely!
But now it's all over.
The banquet already belongs to the past tense.
But before we go back to work
(And so that we come out with a taste of more),
Call to Vashti – she should start dancing!
(And do not hide behind the curtain).
After a short time, at the women's banquet ...
Eunuchs: Vashti our queen...
Vashti: talk, eunuchs.
Eunuchs: the king asks, pleads
Come to him for a feast and a crown on your head.
Vashti: a royal crown?
Eunuchs: Yes, that's all. And the rest - behind.
Leave nothing for imagination. So commanded the king. Ahasuerus.
Vashti: Please tell the king of the high, the married,
Reigning from India to Kush,
Twenty-seven hundred country,
Answer him, the dearest, in person, my answer ...
Eunuchs: you say Aye!
Vashti: Nay.
Eunuchs: We dare not!
Vashti: it's your choice. I've already done mine.
Eunuchs: There will be consequences.
Vashti: I will beautify in their honor. there's nothing to do.
Act Two
In the meantime at the King's Gate ...
Bigtan: That's really too much.
Teresh: What's the matter?
B: The thing is, this is your seventh "six-six" in a row.
The lot fell, and not once.
Fate welcomes you today, my friend.
T: Nonsense. You know this well.
It's all a matter of luck.
B: Luck?
T: Yes, and nothing more. The dice are the same dice,
For me and for you.
What happens to me - happens to you too.
B: Lucky? chance? Empty words.
The governor here is fate,
Even if he sometimes hides his face.
When the cases are many and a pattern is created,
The mask falls off and in his eyes you look.
So you can call it luck if you want,
But this is the pattern of fate,
Positive pattern - and you should be satisfied.
T: A little skepticism will not hurt, my friend.
In the previous game, I was defeated,
And suddenly fate is by my side?
B: Yes, that's how it works. Fate deceives us.
Once here and once there.
All we have left is faith.
This is the bottom line, in fact - the last.
T: Faith in what? in fate?
By having everything predetermined?
Then what to do - waste time,
Wait to what?
B: Not necessarily. Faith is also a tool.
It not only explains, but provides enlightenment.
If you believe in the great plan, do not just wait,
But you can also take a look at who is holding the wires.
T: You mean?
B: No and no, Teresh my friend,
Make no mistake, I did not become a Jew.
I do not believe in one God, that's not my thing.
T: So who is holding fate? The gods?
And why not the people?
B: People are vain. They're just actors.
The play was written by higher powers.
We do not play with these dice.
T: I do not know if God is playing with them,
But surely we are.
B: I would prefer you not to say "sure".
There is no such thing. Not something that is known, anyway.
I suggest, just flow with it.
T: Just flow?
B: Yes, it's safer.
Act Three
Four years later ...
Rhymer A: She made a decision. Did not escape.
She was no rag.
Rhymer B: The king is still drowning in wine, pulling orders out of nowhere.
His decisions on the advice of his advisers - he himself has no eye-print.
A: Stands by her word, marches to her death, deviating
From the King's Road.
B: In seven years of rule he did not show a drop of will,
Hold on to a drink - everything remains as it was.
Only about.
A and B: Not a puppet; Not a chip in roulette. She's dead now!
Ahasuerus: Not completely unaware, I understand -
People see me crazy.
But remember this, consultants - it makes sense to go crazy.
Advisors: Indeed.
Ahasuerus: I am capricious in a capricious world. This is the only way to survive.
And my guide, alcohol, is no better than him at all.
And you, my consultants, all in all, I chpealy buy...
Counselors: Yes, yes!
Ahasuerus: Let the bard and the evil one chat.
You know, the mess is not small,
And to control I have to be a juggler. (Or at least a charlatan).
And now, my counselors, the seventh year of my reign - it's time.
Where is my new queen? Is she here yet?
Counselors: Here she is, another moment will appear.
On your way she shall march - you are the ruler!
Ahasuerus: Vashti is gone, belongs to the past.
This story is over, over.
She rebelled against the kingdom, and bore the consequences.
She rebelled against the mess,
And paid the price, of course.
Counselors: Better yet, this is the only way.
Send the rebel to the hanging tree!
We'll break his wrist -
His free will oblitareted!
Ahasuerus: Dear Esther, it is good that you have appeared.
You have heard the words of counselors.
What will you say, my queen, your will - free?
Esther: Your will, my will. Your command, my prayer.
The king's way is my way;
The wat of the King of Kings.
Ahasuerus: Oh, good.
Although with the slightest exaggeration,
But you did not annoy me at all.
I will preserve your beauty,
From a human eye I shall preserve it.
Act Four
Meanwhile, at the King's Gate
Teresh: It's been really too much.
Bigthan: What happened?
T: Twenty-seven hundred.
B: Countries?
T: Games! And all, until now, without winners.
What's the point?
B: The point? no point. Pass the time.
Talking, keeping quiet, waiting for something to happen.
Tic-tac-toe is not for wining.
T: Strange.
B: Different. What is wrong with a little diversity?
Always backgammon, forever checkers ...
You know where you start,
Never where you will end up.
Throw dice and make decisions. Enough.
Tic-tac-toe is quiet, safe and comfortable.
The end is known in advance, and authority is given
Embed our mark wherever we wish.
I am friendly with fate.
I do not need a drop of luck.
T: You speak strangely, and you are misleading yourself.
This is a silly game. He is a parable of nothingness.
This is not real life,
Just a childish fantasy of false comfort.
It is a self-illusion, which you and the believers produce
To capture real life.
Life really is backgammon, it's checkers,
They are chess-matte.
B: Kill the king ... this is life ...
Sad thought.
T: But mandatory. From reality there are no escape routes.
We move across the same board,
Playing with the same tools,
And yet things are changing.
You can look at a hundred chess-matte boards
After the first move,
They will look similar, but a little different,
And you will never know who will win in the crucial moments.
The game has its own life,
And so does life itself.
B: But the end is known, everything else is a delusion.
The future is behind us, we are already dead.
The end is certain and decisive.
Games with a decision are a pretty terrible thing.
You are deceiving yourself.
Decisions are an inevitable sequence dictated by fate,
And all lead to the same finish line.
It's a simple game. Its amount is zero.
T: But about us, as free human beings,
The duty is to refuse the rules.
Break the tools, and stop playing games ...
B: Maybe just another last game ...
T: Checkmate!
B: As you wish. You will kill my king.
I'll kill yours.
It will be a kind of collaboration.
T: Done and heard. We will play and know.
You'll still realize,
Even the great players lose.
sometimes.
Act Five
In the evening of the day. At the King's Palace ...
Rhymer A: This is a mistake. This is an error.
This is not a trivial matter, and it can be awful!
Rhymer B: The hatch opens,
And the opportunity in both hands Mordechai the Jew took.
Bigtahn - escape, Teresh - flee!
A: He is just a human being, simple, imperfect.
He lent his ears,
Could not have known what really happened there.
B: Intentionally went there,
And the plot itself concocted,
And now will lay it before the king.
A: Do not make a premature sentence.
The case has already happened, we will wait and know,
Is Mordechai evil and what did he actually hear.
Esther: Hello, uncle? You look pretty upset.
Mordechai: Hello, beautiful.
How about the king's house? Pray tell, my soul.
Esther: Everything is fine. Nothing happened.
The king calls me, I must return soon.
Mordechai: I shall hurry, then, pay close attention.
Bigthan and Teresh, in the courtyard of the King's Pavilion.
I heard them plotting, the pair of assasins.
Esther: Assasins?
Mordechai: The King. To end of his life, they hope.
Run to your lord, to his ear, and tell him -
This is what his servant, Mordechai the Jew, said.
Act Six
Bigthan: What a mess.
Teresh: Mess, in the garden? What’s the deal?
B: Terribly funny.
I'm losing big here - that's what happened.
T: Well, really, do not overdo it.
A Knight down, a Bishop up. Do not whine.
After all, your king is in a safe.
B: But not like yours, besieged and kept with you.
T: This is how it is with kings.
A bunch of sleepy whips.
Behind rows of soldiers, officers and secret advisers,
They are hiding, drunk.
Barely moving, hardly daring.
B: Quiet, fool. What’s wrong with you?
Did you forget that Mordechai the Jew has been hanging out here lately?
T: True, friend, in the game we will concentrate.
We will not waste our words on him.
B: I saw something ...
T: Nothing!
B: Opportunity. Pay attention to the soldier ...
T: It is black, and small. It seems superfluous.
B: Unnecessary? Not really. He’s all that is left.
Now I will make a gambit, and I will sacrifice it.
T: And then, I see ...
B: Chess-Matt.
T: I lost. Strange.
One unfortunate mistake, and it all passed.
B: Enough, do not cry, nothing is over.
You can always play another game. It's not too late.
T: But the king is dead ...
B: You got confused, you forgot again.
We are the dead.
T: We are the dead ...
Guards: You are the dead.
Act Seven
Rhymer B: One can no longer hear,
Can no longer see,
I can not rhyme either ...
Rhymer A: Not now, not so.
We must continue to suffer. Just try, that's all.
B: Good, but slow. See, everything is crumbling.
My head is spinning.
I'm not sure I should keep talking.
A: You have to be careful. Do not get carried away.
Time beheads us all.
The deaths of two are unfortunate. But that’s about it. no more.
B: I do not understand. I give up.
Let the king find another Rhymer.
...
Messenger: My high King, the Great, reigning from India to Cush,
On hundred and twenty-seven, Bigthan and Teresh...
Ahasuerus: Dead, that is - eliminated.
Messenger: On the contrary, my king – they killed thmesleves.
The End